מר בחור – הכפתור השני נשאר סגור

May 12, 2009 on 2:15 pm | In העיקר הרזון | No Comments

המנהל שלנו באםג’יי, סבסטיאן, הוא באמת אדם מוכשר. הוא חרוץ, נאה (חצי צרפתי וחצי גרמני), גבוה, רזה, סטרייט (בוז!!!) ויודע את העבודה טוב מאוד
ובכל זאת – קשה לנו איתו

למה? י

כי הוא אף פעם לא סוגר את הכפתור השני של החולצה. זה משגע אותנו. סבאסטיאן אוהב להסתובב עם חולצות מכופתרות פתוחות בנונשלנטיות שחושפות את עצמות בית החזה ואת זיפי שיער החזה המגולח שלו. ולנו מאוד קשה להתמודד עם הלוק הזה על בסיס יומי

מעולם לא הבנו את פשר הצורך הגברי ללבוש חולצה מכופתרת ולהשאיר יותר מכפתור אחד פתוח. כאילו בסדר אנחנו מבינים שחם ולא רוצים להרגיש חנוקים, אז אפשר להשאיר את כפתור הצווארון פתוח. אבל למה להשאיר את החולצה לא מכופתרת עד תחתית הסרעפת. מאיפה נולד המנהג הזה? הלוק הזה אולי עובד בחוף הים או בבריכה אך בסביבה אורבנית ובעיקר בסביבה מקצועית הוא נתפס בעיקר כטעם רע. מאוד רע

והבעיה שלנו עם מחשופים גבריים הופכת לעוד יותר עמוקה במקרה הספציפי של סבסטיאן. כי זה לא שאנחנו נגעלים חס וחלילה מהמחשוף העמוק שלו – להיפך. מהמחשוף של סבסטיאן אנחנו דווקא די נהנים. אבל הוא גורם לנו להרגיש לא בנוח עם עצמנו. לעיתים, כשאנחנו מנהלים שיחה עם סבאסטיאן, אנחנו מוצאים עצמנו בוהים במחשוף שלו במקום להסתכל לו ישירות בעיניים. זה מביך. זה לא נעים. אז אתמול ביקשנו יפה מאוד ובנימוס מסבסטיאן אם הוא יכול לסגור את אחד מכפתורי החולצה שלו. למה? הוא שאל ברצינות מעורבבת בבילבול. “כי אנחנו לא מרגישים בנוח לעבוד בסביבת המחשוף שלך”, ענינו. הוא היה בשוק. “נניח והיית עובד תחת מנהלת שהיתה מגיעה כל בוקר לעבודה לבושה במחשופים נדיבים שהיו מקשים על הריכוז שלך”, התחלנו לנמק את הבקשה, “היית הרי מבקש ממנה בסופו של דבר לכסות במידת הנדרש את הנגלה לעין ולהשאיר מעט מקום לדימיון. לא?”. לקחו לו כמה שניות להבין על מה אנחנו מדברים. “זה לא שאנחנו מבקשים שתלבש חולצות גולף לעבודה, ממש לא. אנחנו מתים על הסטייל שלך אבל בבקשה תסגור את הכפתור השני כי המחשוף הגברי שלך גורם לנו להרגיש לא בנוח”, סיכמנו את הבקשה

הוא חשב שנפלנו מהירח. אבל בכל זאת סגר את הכפתור. ואפילו התנצל

יופי…עכשיו יותר טוב

לא הבוס שלנו וטוב שכך – ראש לימבו